הם מדברים רחוב, אני הרחוב עצמו, לא צריך הצגה כדי להבין מי פה חזק באמת. פה גדול זה לא אומץ, זה לחץ בפנים, ראיתי “גברים” מתכווצים כשנכנס מבחן אמיתי. לא מחפש אהבה, לא מחפש חיבוק, מי שבא נקי נשאר – השאר נעלם בשקט. כולם חכמים כשהכול זורם, ברגע אמת שקט נהיה כבד כמו בטון. אני לא פותח קלפים, לא פותח לב, מי ששואל יותר מדי כבר לא עבר שלב. הם בונים דמות, אני בונה שיטה, כשזה מתפוצץ – אין להם על מה לעמוד. פזמון: לא מדבר הרבה – אני מדבר מדויק, כל שורה פה חותכת, אין פה פייק. מי שחי על רעש – נחנק מהמילים, אני שומר על קור – נותן לזמן להכאיב. בית 2 (פאנצ’ים / הברקות): הם חיים על טרנד, על רגע, על שם, אני חי על עקביות – זה ההבדל בינינו, חבר. פה מלוכלך לא עושה אותך אמיתי, אמת חדה בשקט עושה נזק פנימי. ראיתי “אחים” נהיים זרים בשביל אינטרס, כוסאמק, הרחוב לא סולח על משחק. לא צריך איומים, לא צריך פוזה, שורה אחת במקום סוגרת פינה בלי רעש. הם סופרים צפיות, אני סופר צעדים, מי שרץ מהר נופל – מי שבונה מגיע. לא בא להרשים, בא להיות מדויק, ראפ ישראלי אמיתי – לא תחפושת של חוץ. פזמון: לא מדבר הרבה – אני מדבר מדויק, לא מחפש רעש – מחפש אמת. מי שחי על דיבורים – נשאר מאחור, אני מתקדם בשקט, הראש קר, הלב סגור. בית 3 (ראפ-ראפ מהיר): חרוז על חרוז, אין אוויר לנשום, מי שלא בקצב – נושר במקום. הם מדברים גבוה, התוכן ריק, אני מוריד את הראש – נותן לביט להחליט. לא צריך קללות בשביל להיות מלוכלך, אמת בזמן הנכון חותכת יותר חזק. מי שמבין בין השורות כבר קיבל רמז, ומי שלא – ימשיך לדבר על פעם. אני לא מחפש אור, התרגלתי לצל, מי שלא יציב נופל גם בלי דחיפה. כל שורה פה שקולה, לא נזרקת סתם, ראפ זה נשק כשיש לך מה להגיד באמת. ברידג’ (שקט/קר): לא כולם אויבים, לא כולם אחים, למדתי לסנן אנשים לפי מעשים. מי שנשאר אמיתי – נשאר קרוב, השאר רעש ברקע, נעלם עם הזמן. פזמון אחרון (חזק): לא מדבר הרבה – אני מדבר מדויק, שם זין על רעש, שם לב רק לאמת. מי שחי על דיבורים – נשאר מאחור, אני כאן כדי להישאר, לא בשביל לעבור